יובל בן 44, תושב אורנית, נשוי לד"ר שרון שהינה וטרינרית במקצועה, ואבא לתום בן ה-8 ונגה בת ה-3. בנוסף, "אבא" גם ל-4 כלבים ו-5 חתולים.
יובל משמש כמנכ"ל צער בעלי חיים רמת גן והסביבה בשנה האחרונה. לתפקיד זה הגיע מהמגזר העסקילאחר כ-6 שנים מנכ"ל בית תוכנה Hotelligence  ולפני תפקיד זה שימש כסמנכ"ל מערכות מידע בחברת קשרי תעופה בע"מ.

ממה אתה שואב את הסיפוק בעשייה? "העמותה פועלת בכל הארץ, ובעיקר באזור המרכז. יש לנו בית מחסה בתל אביב. לתפקיד זה הגעתי מתוך אהבתי האין סופית לבעלי החיים.
אני רואה בבני האדם כאחראים המרכזיים לרווחת בעלי החיים, וכמי שחייבים לצמצם את כמות בעלי החיים הנטושים בישראל ולחנך לחמלה, אהבה ודאגה לחי שסביבנו. את האג'נדה הזו אני מנסה להעביר הלאה בעשייה היומיומית שלי כמנכ"ל העמותה. הסיפוק נמצא בכל רגע בו תקווה הופכת למציאות, כל אימוץ של כלב או חתול, כל הצלת בעל חיים מהסגר או מהמתה הם רגע של אושר ועולם ומלואו.

כעמותה הפועלת בתחום החינוך הפורמלי וגם מפעילה תכניות חינוך למען בעלי צרכים מיוחדים (נוער בסיכון, חינוך מיוחד, פגועי גוף ונפש וכו'), כל מפגש עם המוטבים, כל שיחת אמצע או אירוע שיא במסגרות החינוך או בבית המחסה שלנו, ממלאים אותי כל פעם מחדש בסיפוק אדיר ואושר, תוך ידיעה שאנחנו עושים משהו נכון, שאנחנו פועלים בדיוק במקום שבו אנחנו רוצים לייצר שינוי ותקווה חדשה לחיים.

אני רואה את בעלי החיים שסביבנו כחלק בלתי נפרד מהקהילה שלנו, לזה אנחנו מחנכים ועל פי זה אנחנו פועלים. אין סיפוק גדול יותר משיחה עם ילד שמספר בתום הרצאה איך הוא הולך להאכיל את חתולי הרחוב, ממבטו של כלב שיוצא מבית המחסה ונכנס לרכבם של המשפחה המאמצת... ללא כל אלה, אין שום משמעות בעשייה שלנו. "